האם מספיק רע בשביל להרגיש רע?

 אני כל הזמן שואלת את עצמי את זה.

(וכמובן שאם חברה טובה היתה שואלת אותי הייתי עונה שהרגשות שלה תקפים לא משנה מה הנסיבות החיצוניות. אבל אני לא מצליחה להתנער מהאשמה על כמה רע אני מרגישה כל הזמן.)

מנסה להבין מה לעשות עם עצמי.

 עוד שבועיים שלושה בת זוג שלי תעבור לכמה חודשים לגור הוסטל שיש בו "שמירת התאבדות" יותר אינטנסיבית.

לקח לי כמה ימים לעכל את העובדה שזה מאוד מעציב אותי. עבדנו קשה בחודשים האחרונים כדי לבנות לנו דירה שבאמת נעימה לנו ושכיף לנו לגור בה. 

אני לא בטוחה מה לעשות עכשיו. אני עצמי בקושי מתפקדת כרגע מרוב דיכאון ואני מפחדת מאוד שאם אני אשאר לגור לבד אני אשקע ואשקע. מצד שני האלטרנטיבה היא לחזור לגור עם המשפחה וזה נראה לי דיי בלתי נסבל כרגע. אני אוהבת את המשפחה שלי מאוד ושמחה לבלות איתם אבל אני מרגישה גם קצת צורך בשקט, ועם המשפחה שלי אין שקט.

זו התלבטות מאוד קשה וקשה לי לעשות אותה כשאני במצב רוח כלכך רע בגלל שכשאני ככה כל האופציות נראות לי גרועות מאוד. כרגע אני לא רוצה להיות לבד ואני לא רוצה להיות עם אף אחד חוץ מעם בתזוגשלי ועוד מעט זה כבר לא יתאפשר.

אני יודעת שזה הצעד הנכון בשבילה אבל לא יכולה שלא להרגיש קצת שמשאירים אותי מאחור.